<h1>תוספות הרא"ש — ב"מ</h1>
<h2>דף נח:</h2>
קפץ אחד מן המנויין לתוכן כולן פטורין. וא"ת אותו הקופץ יבטל ברוב ויהיו כולן חייבין לעשר וי"ל דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי כדאיתא בזבחים פ' התערובת [ע"ג ע"א] גבי כל הזבחים שנתערבו בשור הנסקל או בחטאות המתות ימותו כולם, וא"ת ונכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש ויהיו כלם חייבים לעשר והכי נמי מקשינן בזבחים ומשני גזירה שמא יקח מן הקבוע והתם ניחא האי שינוייא דמחמרינן למימר ימותו ולא מקלינן להתיר כולם ע"י פרישה משום הך גזירה, אבל הכא הך גזירה קולא היא לפוטרו מן המעשר. וי"ל דהך גזירה נמי צריכין אנו לאומרה במעשר בסיפא דהך מתני' בפ' בתרא דבכורות [נ"ח ע"א] קפץ אחד מן המעושרים לתוכן ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים ואיכא לאקשויי ונכבשינהו דניידי וצריך לתרץ גזירה שמא יקח מן הקבוע וחכמים השוו מדותיהן כי היכי דאמרו הך גזירה לחומרא ה"נ אמרוה לקולא, ודוחק, ולי נראה דהך גזרה נמי לחומרא היא, דאם יקח מן הקבוע יקריבנו בתורת מעשר ומביא חולין בעזרה, ועי"ל כיון דחזינן דאפילו היכא דיכול לעשר ממה נפשך פטור משום דעשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק ואפי' כי אמרי' כל דפריש מרובא פריש עשירי ספק מיקרי אלא שהתורה התירה ספק זה באיסורין דכתיב אחרי רבים להטות ונהפך האסור להיתר ע"י בטול ברוב, אבל הכא לעולם לא נפיק מכלל ספק עשירי.
